Rabbi Yossi and The Redactor

Rabbi Yossi ben Yehuda bar Ilai said that in the merit of Miriam there was a well of water in the desert. And he deduces it from "and Miriam died there" and right after that "there was no water" {Taanit 9a}. It should be clear that it is not a Mesora that comes from J. And it is not a Mesora that comes from P. It is a Mesora that comes from R, the combiner of P and EJ and D. If it is taken in a literal fashion, it is a "fake" Mesora.

The true "Mesora" you can see with your own eyes. The redactor was an ultra-conservative man. He could easily have discarded the introduction of the J story of the spies, but he kept it, in Bamidbar 20. He kept it, because he knew that somewhere in the texts that he combined, there were prophetic secrets. Here is the real lesson to learn. In the desert of texts, there are prophetic "wells," that will provide "water" at some point. The redactor was not privy of all of the details of the prophetic wells, and so he had to be conservative.

In the merit of the redactor, the committer of the pious fraud that has confused the world, who put "and Miriam died there" next to "there was no water," the prophetic wells exist for who digs for them in Truth, to give water for them to drink from. For waters break forth in the wilderness, and streams in the desert; the burning sand shall become a pool, and the thirsty ground springs of water, in the haunt of jackals, where they lie down, the grass shall become reeds and rushes. And a highway shall be there, and it shall be called the Way of Holiness; the unclean shall not pass over it.

עָ֭לֶיךָ הׇשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם
  מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה

(Tehilim 22)

Waters of Merivah

Bamidbar 20:1-13, the P story that remains, a story about a lack of water:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם

And the children of Israel, all the congregation, came to the wilderness of Zin in the first month. And there was no water for the congregation, and they assembled against Moshe and against Aharon, saying: "If only we had expired when our brothers expired in front of Hashem. And why have you brought Hashem's community to this wilderness to die there, we and our cattle. And there is no water to drink!" And Moshe and Aharon came in front of the community to the entrance of the Tent of Meeting, and they fell on their faces. And Hashem's glory appeared to them. And Hashem spoke to Moshe, saying, "Take the staff and assemble the congregation, you and Aharon, your brother. And you shall speak to the rock before their eyes, and it will give its water. So you shall bring water out of the rock for them and give a drink to the congregation and their cattle." And Moshe took the staff from in front of Hashem, as He commanded him. And Moshe and Aharon assembled the community opposite the rock. And he said to them, "Listen, rebels, shall we bring water out of this rock for you?" And Moshe lifted his hand and struck the rock with his staff twice. And much water came out! And the congregation and their cattle drank. And Hashem said to Moshe and to Aharon, "Because you did not trust in me, to make me holy before the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this community to the land that I have given them!" They are the waters of Merivah, over which the children of Israel quarreled with Hashem, and He was made holy among them.

כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן
  מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שְׁדֵ֥י אִמִּֽי

(Tehilim 22)

Fixed Story

Look at Bamidbar 13:1-24. A P story starts, in normal letters:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.  וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם:  לְמַטֵּה רְאוּבֵן, שַׁמּוּעַ בֶּן-זַכּוּר.  לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן, שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי.  לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.  לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, יִגְאָל בֶּן-יוֹסֵף.  לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן.  לְמַטֵּה בִנְיָמִן, פַּלְטִי בֶּן-רָפוּא.  לְמַטֵּה זְבוּלֻן, גַּדִּיאֵל בֶּן-סוֹדִי.   לְמַטֵּה יוֹסֵף, לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה--גַּדִּי, בֶּן-סוּסִי.   לְמַטֵּה דָן, עַמִּיאֵל בֶּן-גְּמַלִּי.   לְמַטֵּה אָשֵׁר, סְתוּר בֶּן-מִיכָאֵל.   לְמַטֵּה נַפְתָּלִי, נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי.   לְמַטֵּה גָד, גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי.   אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ.   וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב.   וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים.   וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.  וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב, לְבֹא חֲמָת.  וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.   וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים.  לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל   

Then the bold-faced J story begins, without a beginning. The start of the J story was omitted, in conventional wisdom, as it contradicted the start of P. This bothered me a lot, because it would mean that the redactor R, or the redactor of EJ and P, deleted material. Then I saw this paper by David Frankel, which put my mind at ease. The introduction of the J story comes from Bamidbar 20:

וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם: וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ וַלָמָ֤ה הֶעֱלִיתָנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן

This text is the cause of problems in Bamidbar 20, and it belongs in Bamidbar 13 (it seems to be put in Bamidbar 20 because of Hamorim in verse 10; morim is identical to Miriam). Note the change of pronunciation, from הֶעֱלִיתֻנוּ in Bamidbar 20:5, to הֶעֱלִיתָנוּ. We learn that people were complaining about this bad place, Kadesh, the place where Miriam died, a place without figs, vines and pomegranates. Moshe was right to send them to look for themselves whether the place is good or bad. And they came back with a cluster of grapes, some pomegranates and some figs. The broken story is fixed. The answer you get depends on the questions you ask. Yishar Koach to David Frankel.

As an added bonus we have the insight that according to J, Miriam died in Bamidbar 13, while she seemed to be fine after the ordeal she went through in Bamidbar 12:15, just before. According to J, she died in Kadesh, confirmed by Bamidbar 13:26, in the beginning of the stay in the Desert. This is an extraordinary change of events in EJ, which was hidden from us by the addition of P. That what was most hidden, is the most valuable. The J story, by the way, continues in my view like this,

וַיֵּלְכוּ קָדֵשָׁה אֶל-מֹשֶׁה וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ.  אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.  עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.  וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ.  וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם:  כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ.   וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם

The translation of the three bold J texts together is like this:

And Miriam died there and was buried there. And the people quarreled with Moshe, and they said: "And why did you bring us up from Egypt to bring us to this bad place? It is not a place of seed, and fig and vine and pomegranates." And he said to them, "Go up there in the Negev and you shall go up the mountain and see the land, how it is and the people who live on it, are they strong or weak, are there few or many; and how is the land in which they live, is it good or bad; and how are the cities in which they live, are they in camps or in fortified places; and how is the land, is it fat or meager; does it have trees or not, and exert strength and take some fruit of the land." And it was the days of the first grapes. And they went up and scouted the land from the wilderness of Zin to Rechov at the entrance of Chamath. And they went up in the Negev, and came to Chevron. And Achiman, Shashai, and Talmai, the offspring of the giants, were there. (And Chevron was built seven years before Zoan of Egypt.) And they came to Wadi Eshkol, and they cut a branch and one cluster of grapes from there - and carried it on a pole by two people - and some pomegranates and some figs. That place was called Wadi Eshkol on account of the cluster that the children of Israel cut from there. They went to Kadesh to Moshe. And they told him and said, "We came to the land where you sent us, and also it is flowing with milk and honey, and this is its fruit. Nonetheless, the people who live in the land are strong. And the cities are fortified, very big. And also we saw the offspring of giants there. Amalek lives in the land of the Negev, and the Chittite and the Jebusite and the Amorite live in the mountains, and the Canaanite lives by the sea and the Jordan." And Calev quieted the people toward Moshe and said: "Let us go up. And we will take possession of it, because we will be able to handle it." And the men who went up with him said, "We won't be able to go up against the people, because they are stronger than we are. And we saw the Nephilim there, sons of giants from the Nephilim, and we were like grasshoppers in our eyes, and so were we in their eyes."

The P story continues like this,

וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם.  וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.  וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת

and the translation of the two parts of the P story is:

Amd Hashem spoke to Moshe, saying, "Send men and let them scout the land of Canaan that I am giving to the children of Israel. You shall send one man for each tribe of his fathers, every one of them a chieftain." And Moshe sent them from the wilderness of Paran by Hashem's word. They were all men who were heads of the children of Israel. And these are their names, for the tribe of Reuven, Shamua son of Zaccur. For the tribe of Shim'on, Shaphat son of Chori. For the tribe of Yehudah, Calev son of Jephunneh. For the tribe of Yissachar, Yigal son of Yoseph. For the tribe of Ephraim, Hoshea son of Nun. For the tribe of Benyamin, Palti son of Raphu. For the tribe of Zevulun, Gaddiel son of Sodi. For the tribe of Yoseph: of the tribe of Menasheh, Gaddi son of Susi. For the tribe of Dan, Ammiel son of Gemalli. For the tribe of Asher, Sethur son of Michael. For the tribe of Naphtali, Nachbi son of Vophsi. For the tribe of Gad, Geuel son of Machi. These are the names of the men whom Moshe sent out to scout the land. And Moshe called Hoshea son of Nun Yehoshua. And they came back from scouting the land at the end of forty days. And they came to Moshe and Aharon and to all the congregation of the children of Israel, to the wilderness of Paran, and they brought back word to them and all the congregation and showed them the land's fruit. And they brought out a report of the land that they had scouted to the children of Israel, saying, "The land through which we passed to scout it: it is a land that eats those who live in it, and all the people whom we saw in it were people of size!"

Finally, I propose the "Yehudaic version" of the Torah, one of the oldest strata of J. It has the Song of Miriam, and the Waters of Marah, and the Song of Yefunneh. It relates of the success of Calev to convince the people, and is followed by Calev's storming the Land from the South, after Yehudah is attacked (based on Bamidbar 21:1-3):

וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה--וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה. וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת יְפֻנֶּה, הַקְּנִזִּי, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. אָז יָשִׁיר-יְפֻנֶּה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה,  לֵאמֹר:   אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה;  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.  יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,  שְׁמוֹ.  מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם;  וּמִבְחַר  שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.  תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ-  אָבֶן.  יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ;  יְמִינְךָ  יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.  וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס  קָמֶיךָ;  תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ.  וּבְרוּחַ  אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,  נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד  נֹזְלִים;  קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם.  אָמַר  אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג,  אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ  נַפְשִׁי--  אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.  נָשַׁפְתָּ  בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם,  אַדִּירִים.  מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה,  מִי  כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ;  נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה  פֶלֶא.  נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ.  נָחִיתָ  בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ;  נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה  קָדְשֶׁךָ.  שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן;  חִיל  אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.  אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי  אֱדוֹם--  אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  נָמֹגוּ,  כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.  תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה  וָפַחַד,  בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:  עַד-  יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה,  עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  קָנִיתָ.  תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ--  מָכוֹן  לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה;  מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ  יָדֶיךָ.  יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד

וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם: וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־יְפֻנֶּה, הַקְּנִזִּי, וַיֹּאמְר֣וּ וַלָמָ֤ה הֶעֱלִיתָנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב.   וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים.   וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.  וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב, לְבֹא חֲמָת.  וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.   וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים.  לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יְהוּדָה. וַיֵּלְכוּ קָדֵשָׁה אֶל-יְפֻנֶּה וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ.  אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.  עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.  וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-יְפֻנֶּה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יְהוּדָה, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיְהוּדָה, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי. וַיִּדַּר כָּלֵב נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי--וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת-עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל כָּלֵב, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה

There is no role for Yehoshua here, Tartei Mashma. There is no role for Yisrael. There is no role for Moshe. Note that הַקְּנִזִּי is missing in the list of nations, and lived in the South (Bereshit 13:7), making place for the leader יְפֻנֶּה (see Bamidbar 32:12). Note also how the subject of וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם is closed with וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, and near the end listen to how בְּקוֹל כָּלֵב sounds. See Shoftim 1:10-17 for more on the Judaite leadership role of Calev. Note the mention of Chormah in the verse 1:17. With Yehudah and Shimeon were the Kenazites and the Kenites, who settled in Yehudah in the region of Arad (1:16).

What likely happened, was that a coalition of five kings attacked Yehudah from the South. Probably this is the background of the death of Miriam. The people panicked, but Calev silenced the panic, and soundly defeated the attackers, with a coalition of four, the Yehudites, the Shimeonites, the Kenazites, and the Kenites, until Chormah.

(This is reminiscent of a war of five kings against four, which is described in Bereshit 14, where Avraham is the pursuer, until Dan. In both cases the war was about a prisoner, Lot in the case of Avraham, the deceased Miriam, possibly, in the case of Calev.)

גֹּ֣ל אֶל־יְהֹוָ֣ה יְפַלְּטֵ֑הוּ
  יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ

(Tehilim 22)  

Quiz Answer

Every 1000/3 years, the calendar changes generation. The year that the calendar changes, two things might happen:

1. This year is a common year, but in the previous generation it would have been a leap year. If the fractional part of the date of Pesach of the previous year (m) is greater than 0:15:204, and if the previous Pesach falls on a Sunday, the exception rule did not work, as it assumed that this year would be a leap year. The result is that this year has 356 days.

2. In this year, the first Molad changes, i.e. the value of z. Half a day is subtracted from M + m. This means that if, with the previous value of z, the day was deficient, 353 or 383 days, now there is a chance that it will become a year with 352 or 382 days.

The first scenario happens about once in 400 calendar generation switches, one time in every 130,000 years. The second scenario happens slightly more often, about once in 12 Molad switches, which amounts to once in every 80,000 years. All in all, there is a chance of one in 50,000 years of something happening.

The first time that actually something happens is in the year 35334, and it is the first scenario that is happening. In the first 500,000 years, the first scenario happens four times, whereas the second scenario plays out six times. This answers the question.

The following two rules make the calendar mathematically complete:

1. If scenario 1 happens, the previous year (is a deficient year and) should have two extra days, making the previous year into an abundant year and this year into a regular year of 354 days.

2. If scenario 2 happens, the previous year (is an abundant year and) should have two days less, making the previous year into a deficient year and this year into a regular year of 354 or 384 days.

I have validated the sufficiency of these rules for the first 500000 years. And I updated the English and Hebrew versions of the paper to include a section in the spirit of this post.

כׇּל־רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י
  יַפְטִ֥ירוּ בְ֝שָׂפָ֗ה יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ

(Tehilim 22)

Rationale

We found that this verse explains by extension, through gematria, the number 430, and connects to this divine text, as the number 430 refers to the exact same point in time as hinted at by יְהִי אוֹר, through gematria. Hence, this text is enveloped by a semantic inclusio. In addition, it has all of the secrets that we have discussed, and it reads like a unity.

The unity is beautified by this text, which fits nicely and has its own inclusio. It is the most beautiful code in the Torah. Beauty counts, as in beauty is the revelation of the Essence.

וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא־אִ֑ישׁ
  חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם

(Tehilim 22)

Quiz Question

The calendar proposed here, is valid until the year 35334, as that year would have 356 days. This would be the first time that a year would have other than 353, 354, 355, 383, 384, or 385 days, and we would not know what to do, with the rules that are in place today.

Changes in the three motions regarding the Earth that underlie the calendar - the spinning of Earth, the rotation of Moon around the Earth, the rotation of the Earth around the Sun - will likely undermine the accurateness of the calendar already before the year 35334. So, there is no real point in devising a calendar that goes beyond that year.

But, can anyone think of the reason why the year 35334 will be the cut-off year? Why is it the first year to have 356 days, according to the algorithm given in the paper?

אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ
  בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ

(Tehilim 22)

בְּהַר סִינַי

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל. וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים, שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ. וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ--וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ. כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם; מִן-הַשָּׂדֶה--תֹּאכְלוּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ. וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו. בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ. לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ: כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ. וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם. וַעֲשִׂיתֶם, אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח. וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ. וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת: הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ--תֹּאכְלוּ, יָשָׁן. וּבְכֹל, אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ.

כִּי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ--וּבָא גֹאֲלוֹ, הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל, אֵת מִמְכַּר אָחִיו.
וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.
אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ--לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ. אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--לָתֵת לָכֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.
וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ--לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד. וְיָצָא, מֵעִמָּךְ--הוּא, וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב, אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו, יָשׁוּב. לֹא-תִרְדֶּה בוֹ, בְּפָרֶךְ; וְיָרֵאתָ, מֵאֱלֹהֶיךָ.
וְכִי תַשִּׂיג, יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ, וּמָךְ אָחִיךָ, עִמּוֹ; וְנִמְכַּר, לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ, אוֹ לְעֵקֶר, מִשְׁפַּחַת גֵּר. כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה, יִהְיֶה עִמּוֹ; לֹא-יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ, לְעֵינֶיךָ. כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים--עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ. אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, לָלֶכֶת בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה. אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה: אֲנִי, יְהוָה.
עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ, לֹא תְגַלֵּה: אִמְּךָ הִוא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה: עֶרְוַת אָבִיךָ, הִוא.
עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ, אוֹ בַת-אִמֶּךָ, מוֹלֶדֶת בַּיִת, אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ--לֹא תְגַלֶּה, עֶרְוָתָן.
עֶרְוַת בַּת-בִּנְךָ אוֹ בַת-בִּתְּךָ, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן: כִּי עֶרְוָתְךָ, הֵנָּה.
עֶרְוַת בַּת-אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ, אֲחוֹתְךָ הִוא--לֹא תְגַלֶּה, עֶרְוָתָהּ.
עֶרְוַת אֲחוֹת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה: שְׁאֵר אָבִיךָ, הִוא.
עֶרְוַת אֲחוֹת-אִמְּךָ, לֹא תְגַלֵּה: כִּי-שְׁאֵר אִמְּךָ, הִוא.
עֶרְוַת אֲחִי-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה: אֶל-אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב, דֹּדָתְךָ הִוא.
עֶרְוַת כַּלָּתְךָ, לֹא תְגַלֵּה: אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.
עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָחִיךָ, לֹא תְגַלֵּה: עֶרְוַת אָחִיךָ, הִוא.
עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, לֹא תְגַלֵּה: אֶת-בַּת-בְּנָהּ וְאֶת-בַּת-בִּתָּהּ, לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ--שַׁאֲרָה הֵנָּה, זִמָּה הִוא. וְאִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ, לֹא תִקָּח: לִצְרֹר, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ--בְּחַיֶּיהָ. וְאֶל-אִשָּׁה, בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ--לֹא תִקְרַב, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ. וְאֶל-אֵשֶׁת, עֲמִיתְךָ--לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְזָרַע: לְטָמְאָה-בָהּ. וּמִזַּרְעֲךָ לֹא-תִתֵּן, לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ; וְלֹא תְחַלֵּל אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
אַל-תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל-אֵלֶּה: כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה: הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה--וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. לֹא-תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא-תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם.
אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה.
אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
אַל-תִּפְנוּ, אֶל-הָאֱלִילִם, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
לֹא, תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר: וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ--עַד-בֹּקֶר. לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ--וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט--לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, יְהוָה.
לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.
אֶת-חֻקֹּתַי, תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים--לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת, יִהְיֶה, כָּל-פִּרְיוֹ--קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, לַיהוָה. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת, תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם, תְּבוּאָתוֹ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
לֹא תֹאכְלוּ, עַל-הַדָּם; לֹא תְנַחֲשׁוּ, וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. לֹא תַקִּפוּ, פְּאַת רֹאשְׁכֶם; וְלֹא תַשְׁחִית, אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ, לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע, לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם: אֲנִי, יְהוָה.
אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ, לְהַזְנוֹתָהּ; וְלֹא-תִזְנֶה הָאָרֶץ, וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה.
אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק--יִהְיֶה לָכֶם: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: אֲנִי, יְהוָה. וְלֹא תְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי יְהוָה, מְקַדִּשְׁכֶם. הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: אֲנִי, יְהוָה.

אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִשְׁפָּטָי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם;
וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ,
וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.
וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר,
וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע;
וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע,
וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ,
וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד;
וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ,
וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.
וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם;
וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.

וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה,
וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ;
וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.
וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם
וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם;
וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם.
וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן;
וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.
וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם;
וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.

וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם,
וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים;
וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם.

אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם,
וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ;
וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם.
וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם,
וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם;
וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם,
וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם.
וְאִם-עַד-אֵלֶּה--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי: וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.
וְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם;
וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה.
וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם;
וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם, אֶת-יְבוּלָהּ,
וְעֵץ הָאָרֶץ, לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ.
וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי--וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם.
וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה,
וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם,
וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם,
וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם;
וְנָשַׁמּוּ, דַּרְכֵיכֶם.
וְאִם-בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי. וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.
וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית,
וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל-עָרֵיכֶם;
וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם,
וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב.
בְּשִׁבְרִי לָכֶם, מַטֵּה-לֶחֶם,
וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד,
וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל;
וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּ.
וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי;
וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.
וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם;
וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם, תֹּאכֵלוּ.
וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם,
וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם,
וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם;
וְגָעֲלָה נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.
וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה,
וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם;
וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם.
וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ;
וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.
וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם,
וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב;
וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה,
וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה.
אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם; אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ, וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם
וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם;
וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף,
וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב
וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף.
וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב, וְרֹדֵף אָיִן;
וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.
וַאֲבַדְתֶּם, בַּגּוֹיִם;
וְאָכְלָה אֶתְכֶם, אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם.
וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, יִמַּקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם, בְּאַרְצֹת, אֹיְבֵיכֶם;
וְאַף בַּעֲו‍ֹנֹת אֲבֹתָם, אִתָּם יִמָּקּוּ.
וְהִתְוַדּוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם וְאֶת-עֲו‍ֹן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי, וְאַף, אֲשֶׁר-הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. אַף-אֲנִי, אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, וְהֵבֵאתִי אֹתָם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם; אוֹ-אָז יִכָּנַע, לְבָבָם הֶעָרֵל, וְאָז, יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם. וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר--וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם, וְהֵם, יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם; יַעַן וּבְיַעַן--בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְאֶת-חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים--אֲנִי יְהוָה. אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, וְהַתּוֹרֹת, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה, בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--בְּהַר סִינַי, בְּיַד-מֹשֶׁה

(Download here)

בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ
  בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ

(Tehilim 22)